מדינת ישראל נ' משה שרון ניהול עסקים בע"מ ואח'

גזר דין

1.הנאשמים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, כאשר הודו בעובדות כתב האישום בתאריך 27/02/11.

2.הצדדים טענו לעונש.

ב"כ המאשימה ציינה כי רוב המחדלים טרם הוסרו, מדובר במספר רב של עבירות – כ-7 דוחות אשר לא הוגשו במועד, ועל כן יש להחמיר בענישה.

ב"כ המאשימה הציגה פסיקה התומכת בטיעוניה וביקשה להטיל על הנאשמים קנסות ועל הנאשם 3, בנוסף, מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

3.ב"כ הנאשמים פירט בהרחבה את נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם, תוך פירוט נסיבות חייו, אובדניים שחווה – אחיו החורג שנהרג בעת שירותו הצבאי, פטירת בן בן מספר ימים ולאחר מכן פטירת בן נוסף שנהרג בתאונת דרכים בהיותו בן 29 בשנת 2006.

כן חווה הנאשם אירוע בו נעצר בן אחר שלו בחשד לרצח שארע בבירות, כאשר מדובר בבן שהתאסלם ונטש את אזרחותו הישראלית.

הנאשם עבר שלוש מערכות גירושים, ובסופו של יום קרסו עסקיו והוא נותר חסר כל, כאשר מדובר באדם שבעבר היו לו נכסים רבים וכעת כאמור, נותר ללא דבר.

הסנגור הגדיר את מצבו של הנאשם כמי שנפל מ"איגרא רמא לבירא עמיקתא".

כיום הנאשם חי בגופו, בדירה שכורה, בצמצום רב, כשהוא עובד שכיר ונעזר בחברים.

4.בית המשפט הפנה את הנאשם לממונה על עבודות שירות ונמצא כי הנאשם מתאים לרצות עבודות שירות במקום מאסר.

5.בתי המשפט בפסיקתם הדגישו את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות בניגוד לדיני המיסים וציינו כי אין להקל בעונשם של עברייני מס הגוזלים את כספי הציבור, יוצרים דמורליזציה בקרב ציבור משלמי המיסים וגורמים במעשיהם נזק רב למדינה.

בע"פ 519/89 אשר נ' מדינת ישראל נאמר על ידי כב' השופט המשנה לנשיא אור "שבמס ערך מוסף עסקינן המדובר הוא בכספים שלמעשה קיבל הנישום והוא מחזיקם בידו על מנת להעבירם לשלטונות המס. מי אשר נוטל למעשה מכספים אלה, המגיעים לאוצר המדינה, ובעזרת דיווחים שאינם אמת מחזיקם בידו ומשתמש בהם לתועלתו- מן הראוי שהעונש לגביו יביע את הפסול שבמעשהו ויהיה בו כדי להרתיע אחרים בפני מעשים דומים".

בפסיקה נקבע כי אין להבדיל בין מי שגוזל את כספי הפרט למי שגוזל כספי ציבור ועל כן יש להחמיר בעונשם של מורשעים בעבירות מס אשר לא הסירו את כל המחדלים שכן בהסרת כל המחדלים יש משום ביטוי לחרטה כנה ואמיתית של הנאשם.

נקבע עוד כי אין במצוקה כלכלית של נאשמים ובנסיבות אישיות כדי להצדיק את ביצוע העבירות והאינטרס הציבורי להחמיר בענישה גובר על האינטרס האישי גם כאשר מדובר בהרשעה ראשונה, שכן כפי שקבע בית המשפט העליון כי: "עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה , ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא יתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית". (ע"פ 6474/03 יוסף מלכה נ' מדינת ישראל).

הפסיקה קבעה כי יש לגזור על עבירות כגון אלה מאסר לריצוי בפועל, שכן "בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעונה עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן" והרי הוא כצווארנו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט", (ע"פ 344/80 לא פורסם- כפי שמאוזכר בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל).

וכן נקבע כי "כאשר עסקינן בעברייני מס, אשר תקוותם להפיק רווח כספי חשוב להטיל לצד הקנס גם עונש של מאסר בפועל למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" (רע"פ 3137/04 חג'אג' נ' מדינת ישראל).

בענייננו, מדובר כאמור ב-7 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, כאשר לדברי ב"כ המאשימה, למעט הדו"ח האישי של שנת 2006, לא הוגשו יתר הדוחות או הוגשו לא מבוקרים ועל כן לא ניתן לראותם כדוחות שהוגשו, דהיינו, הנאשם לא הסיר את מלוא המחדלים.

6.על אף שכאמור פסיקת בתי המשפט קובעת את אשר קובעת, כאמור לעיל, לרבות דחיית הנסיבות האישיות מפני האינטרס הציבורי, אני סבורה כי מקרה זה הוא מקרה חריג המצדיק התחשבות בנסיבות, לפנים משורת הדין, ועל כן לא אגזור על הנאשם מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח אלא מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות, לאחר שהנאשם נמצא מתאים לכך.

הנסיבות האישיות מפורטות בהרחבה בטיעוני בא כוחו של הנאשם ובמסמכים שהציג לתמיכה בהם, ואין לי אלא לאמצם.